וגנר הובלות(2005) בע"מ נ' הלוי פנחס

פסק דין

התובענה הנדונה על סך של 2,019 ₪, נפתחה ביום 26.6.2008 בהליך של הגשת כתב תביעה על סכום קצוב בהתאם לסעיף 81א1 בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. ביום 12.8.2008 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים התנגדות לביצועה של תביעה זו, וביום 31.8.2009 ניתנה החלטת כבוד הרשם שלפיה ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה ונקבע שהתביעה תתברר בהליך של סדר דין מהיר.

במהלך הישיבה המקדמית שנקבעה להיום, נשמעו ראיות הצדדים ולאחריהם סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה, ומכאן פסק הדין.

עיקר טענות התובעת וראיותיה

2.מכתב התביעה, כפי שתוקן בדיון היום, מן המסמכים שצורפו על-ידי התובעת, מתצהירו של מנהל הנתבעת, מר מיכאל וגנר, ומעדותו עולות העובדות והטענות הבאות.

התובעת, חברה העוסקת בהובלות, הובילה על-פי הזמנת הנתבע, מוצרי קרטון ממפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ שבחדרה (להלן – מפעל הנייר) אל חברת "חזון שמיים" שבבית שמש. שווי מוצרי הקרטון שנכללו בהובלה היה כ-55,000 ₪ בשני משלוחים. משלוח אחד ביום 16.4.2007 בסך של 47,860 ₪ והשני ביום 22.4.2007 בסך של 7,585 ₪. ביום 31.7.2007 הוציאה התובעת לנתבע חשבונית בסך של 1,768.96 ₪ עבור שתי ההובלות, אשר לא שולמה על-ידו, ומכאן תביעתו.

3.אין מחלוקת שהחשבוניות עבור הסחורה שסופקה לחברת "חזון שמיים", אכן הוצאו על שמו של הנתבע וכי הוא שילם עבור הסחורה. כך גם תעודות המשלוח שהוצאו על-ידי מפעל הנייר הוצאו על שמו של הנתבע. באחת מתעודות המשלוח (שמספרה 729158), צויין שיעד ההובלה הוא "חזון שמיים", שאין מחלוקת שכתובתה הוא בבית שמש, אך צויינה כתובתו של הנתבע ברחוב בית הדפוס בירושלים. בתעודת המשלוח השנייה (שמספרה 729067) צויינו שמו וכתובתו של הנתבע כיעד המשלוח. בחשבונית שהוציאה התובעת, שנשלחה אל הנתבע, צויין שמסלול שתי ההובלות היה מחדרה לבית שמש, ואין מחלוקת שהיה זה אל חברת "חזון שמים".

4.לטענת מר מיכאל וגנר, מנהלה של התובעת, בתצהירו ובעדותו, התובעת היא חברת ההובלה של מוצרי מפעל הנייר. אם הזמנת הנייר נעשית על-ידי לקוח שאינו לקוח קבוע של מפעל הנייר, מוזמנת ההובלה במישרין מהתובעת ולא באמצעות מפעל הנייר, והתובעת היא זו ששולחת את חשבון ההובלה למזמין אשר נדרש לשלם זאת.

במקרה הנדון, אין מחלוקת שהנתבע אינו לקוח קבוע של מפעל הנייר, וגם אין מחלוקת כי הוא זה שהזמין את הסחורה ממפעל הנייר עבור חברת "חזון שמיים" שבבית שמש וכאמור, אף שילם עבורה. לטענת התובעת, בהתאם להתחייבותו של הנתבע, גם היה עליו לשלם גם עבור הובלת הסחורה. לדברי מר וגנר, בתצהירו ובעדותו, חברת "חזון שמיים" נמנתה בעבר עם לקוחותיו ועם לקוחות מפעל הנייר. בשל קשיים כספיים שאליהם נקלעה ובשל חובותיה הגדולים למפעל הנייר, חדל מפעל הנייר לעבוד עימה ולספק לה סחורה. כך גם חדלה התובעת לעבוד עם חברת "חזון שמיים" ולהוביל עבורה, מתוך ידיעה שלא תפרע את חובותיה. מטעם זה, נוהגת חברת "חזון שמיים" להזמין מוצרים ממפעל הנייר באמצעות גורמים אחרים. במקרה הנדון, הנתבע הוא זה אשר הזמין עבור "חזון שמיים" את הסחורה ממפעל הנייר, ואף שילם עבור הסחורה, וכך גם התחייב לשלם עבור ההובלה.

5.מר וגנר הוסיף כי אין ברשותו תיעוד לפנייתו של הנתבע להובלת הסחורה, וכי ככל הנראה ההובלה הוזמנה מעובד שלו, שנפטר לפני כשנה. אך בכל מקרה, לא היה שולח משאית עם סחורה יקרה, אלמלא היה המזמין לקוח קבוע שעימו הוא עובד בקביעות, או לקוח שהזמין באופן מיוחד וסוכמו עימו עלות ההובלה ויעדה, כפי שנעשה במקרה הנדון. מר וגנר חזר והדגיש שאלמלא הייתה התחייבות של גורם כלשהו, במקרה זה הנתבע, לשאת בעלות ההובלה, לא היה מסכים להוביל את הסחורה אל חברת "חזון שמיים" בבית שמש. זאת כאמור, בשל הידיעה ש חברת "חזון שמיים" לא תשלם עבור ההובלה וכי אינה משלמת את חובותיה.

באשר לטענה שיעד ההובלה בתעודת המשלוח של מפעל הנייר הוא כתובתו של הנתבע, הסביר שכך נכתב מאחר שהנתבע היה המזמין והמשלם עבור הסחורה. אולם כפי שנכתב במפורש בחשבונית שהוציאה התובעת, מסלול ההובלה הוא לבית שמש, שם כתובתה של חברת "חזון שמיים". לטענתו, לעתים קרובות יעד ההובלה אינו זהה לכתובת המזמין וזאת מטעמים שונים. כך למשל, יש מקרים שבהם המזמין מבקש שהסחורה תובל אל ההוצאה לאור, אל בית הדפוס או כל כיוצא באלו.

עיקר טענות הנתבע וראיותיו

6.עיקר טענתו של הנתבע היא כי מעולם לא התחייב לשלם עבור ההובלה וכי אין כל מסמך שלפיו התחייב לשאת בכך, ולפיכך, די בכך כדי לדחות את התביעה. מכתב ההתנגדות לביצועה של התביעה, מן המסמכים שצורפו על-ידי הנתבע, מתצהירו ומעדותו עולות העובדות והטענות שעל עיקריהן נעמוד עתה.

הנתבע, בעל בית דפוס, אישר שאמנם הזמין עבור חברת "חזון שמיים" את הסחורה ממפעל הנייר, ואף שילם עבור הסחורה, וכי עשה זאת כטובה אישית למנהלה של חברת "חזון שמיים", מר שלמה כהן, שהוא חבר שלו ולקוח שלו, וכהלוואה שהנתבע נתן למר כהן. מעבר לכך, לטענת הנתבע, אין לנתבע כל קשר עם הזמנת הסחורה, עם ההובלה, עם התובעת, או עם התשלום עבור ההובלה. הנתבע הבהיר שבמפעל הנייר ידעו שהזמנת הנייר הייתה לחברת "חזון שמיים", וכי הסכימו לספק את הסחורה מאחר שהנתבע היה אחראי לתשלום. מסיבה זו גם החשבוניות של מפעלי הנייר הוצאו על שמו של הנתבע. הנתבע הוסיף כי לא נאמר לו שעליו לשלם עבור ההובלה, ולטענתו התשלום עבור הסחורה כלל גם את הובלתה.

דיון ומסקנות

7.לאחר שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שצירפו לכתבי טענותיהם, ומן הטעמים שעליהם אעמוד עתה, הגעתי לכלל מסקנה שהדין הוא עם התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע הזמין את הסחורה ממפעל הנייר עבור חברת "חזון שמיים" שבבית שמש, ושאליה הובלה הסחורה באמצעות התובעת. כך גם אין מחלוקת שהנתבע הוא זה ששילם למפעל הנייר עבור הסחורה. הצדדים גם לא היו חלוקים כי הנתבע הזמין את הסחורה, ושילם עבורה, מהטעם שחברת "חזון שמיים" נקלעה לקשיים כספיים ובשל חובותיה הכבדים למפעלי הנייר, לא יכולה הייתה חברת "חזון שמיים" להזמין את הסחורה בעצמה. זאת מכיוון שמפעלי הנייר לא הסכימו להמשיך ולספק סחורה לחברת "חזון שמיים", וכך גם התובעת לא מוכנה הייתה לבצע הובלות עבורה.

8.בנסיבות אלו, המסקנה המתבקשת היא, שכשם שהנתבע התחייב לשאת בעלות הגבוהה מאד של הסחורה, כך גם התחייב לשאת בעלות ההובלה, בסכום נמוך מאד, בוודאי ביחס לעלות הסחורה. אכן אין מסמך המתעד את הזמנת ההובלה על-ידי הנתבעת. אך כפי שטען מר וגנר בצדק רב, לא יכול להיות ספק שהיה מי שהזמין את ההובלה. כך בייחוד שאין חולק שיעד ההובלה לא היה בכתובתו של הנתבע. בנוסף לכך, לא רק שהתרשמתי מאופן עדותו של הנתבע כי מדובר בניסיון התחמקות מתשלום והתחכמות תוך הסתתרות מאחורי העובדה שאין תיעוד בכתב להזמנה, אלא שטענותיו חיזקו את הרושם שאין בהתנהלותו אלא כאמור, ניסיון להתחמק מהתשלום. כך בין מהטעם שחברו, מר שלמה כהן, מנהלה של חברת "חזון שמיים", לא פרע את מלוא חובו, לא שילם את החלק שאמור היה לכסות את הוצאות ההובלה, או מכל טעם אחר.

התרשמות זו נעוצה באופן עדותו ומדרך מתן תשובותיו, אך בעיקר בניסיונו של הנתבע לטעון שעלות הסחורה כללה את הובלתה (עמ' 4, שורות 16-15 בפרוטוקול). איני מקבלת טענה מיתממת זו, שאף בעת אמירתה, נשמעה כניסיון היתממות. הנתבע הוא בעל דפוס, והעיד שהוא בעצמו מזמין סחורה. גם מנהלה של חברת "חזון שמיים", הזמין בעבר פעמים רבות סחורה ממפעל הנייר, ולאחרונה עשה זאת באמצעות אחרים, דוגמת הנתבע, ידע וצריך היה לדעת שיש לשלם עבור הובלת הסחורה. גם קשה להניח שהתובעת הייתה יודעת שעליה להוביל את הסחורה אל כתובתה של חברת "חזון שמיים" בבית שמש, בעוד שלא היא הזמינה את הסחורה, אלמלא היה נוצר עימה קשר, והיה נאמר לה באופן מפורש שכך עליה לנהוג.

9.לכל אלו יש להוסיף את העובדה שלהתנגדות לביצוע התביעה צורף על-ידי הנתבע תצהירו של מר שלמה כהן, שאמר שבוצעה הזמנה של ההובלה, על ידי חברת "חזון שמיים". כך שלא ברור על יסוד מה טען הנתבע שהתשלום עבור הסחורה כולל את ההובלה. מר שלמה כהן לא התייצב למתן עדות, מאחר שכאמור, הדיון מלכתחילה לא נקבע לשמיעת הוכחות, אך הנתבע לא ביקש את דחיית הדיון לצורך זימונו להיחקר על תצהירו. אולם קשה לקבל את טענתו של מר שלמה כהן בתצהיר שחברת "חזון שמיים" היא זו שהזמינה את ההובלה, לאור דבריו המפורשים של מר וגנר, כי לא היה מסכים לבצע עבורה הובלה, מתוך ידיעה שהיענות להזמנתה כמוה כהנחת מעותיו על קרן הצבי (עמ' 1, שורות 27-26).